מעשה משבעה קבצנים היום הראשון (זקן ויניק)/ הרב דוב זינגר

נשיאת ההפכים – זקן שהוא יניק – מתאפשרת עם ההרפיה מאחיזת העולם. "את זאת תקבלו ממני שהעולם אתכם לא יטעה" לימד ר' נחמן לתלמידיו. הדבקות במקור החיים, בחיים עצמם, משחררת את המבט ממידות של זמן ואורך. אריכות ימים, בלשונו של ר' נחמן שונה מהותית משנים רבות. הזקן הוא זה שלא חי כרגע, מחקה שוב ושוב את מה שמוכר כבר. הוא שמשחזר את העבר ('עבר-ין') ושקוע בנוסטלגיה. הזקן, בסיפור שלנו, מקושר ומחובר למקור החיים. הוא חי כל הזמן ולכן הוא גם היניק מכולם: "…גַּם אֵין טוֹבלִהְיוֹת זָקֵן הֵן חָסִיד זָקֵן וְהֵן צַדִּיק זָקֵן.זָקֵן אֵין טוֹב. כִּי צָרִיךְ רַק לְהִתְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם לְהַתְחִיל בְּכָל עֵת מֵחָדָשׁ".

… גַּם אֵין טוֹבלִהְיוֹת זָקֵן הֵן חָסִיד זָקֵן, וְהֵן צַדִּיק זָקֵן,זָקֵן אֵין טוֹב כִּי צָרִיךְ רַק לְהִתְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם לְהַתְחִיל בְּכָל עֵת מֵחָדָשׁ רַק יֵשׁ מַה שֶּׁהוּאמַשְׁבִּיחַ כְּשֶׁהוּא זָקֵן, הַיְנוּ דָּבָר אַחֵר שֶׁמּוֹסִיףכּחַ כְּשֶׁמַּזְקִין כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָםלִבְרָכָה (תנו רבנן: שלשה כל זמן שמזקינין מוסיפין גבורה ואלו הן דג ונחש וחזיר שַׁבָּת עז:)

שיחות הר"ן. אות נ"א

סיפורי מעשיות משנים קדמוניות

מעשה משבעה קבצנים, י"ג

… והתחילו לזכר החסדים שעשה עמהם השם יתברך בהיותם ביער. והיו בוכים והיו מתגעגעים מאד: איך לוקחין לכאן את הבעטליר הראשון העור שהביא לנו לחם ביער? ותכף ומיד בתוך שהיו מתגעגעים מאד אחרי הבעטליר העור, ענה ואמר: הנני! הנה באתי אצלכם על החתונה. ואני נותן לכם מתנה לדרשה (שקורין דרשה גישאנק) שתהיו זקנים כמוני! כי בתחלה ברכתי אתכם בזה, ועכשיו אני נותן לכם זאת במתנה גמורה לדרשה שתחיו חיים ארוכים כמוני. ואתם סבורים שאני עור? אין אני עור כלל. רק שכל זמן העולם כולו, אינו עולה אצלי כהרף עין. (ועל כן הוא נדמה כעור, כי אין לו שום הסתכלות כלל על העולם, מאחר שכל זמן העולם אינו עולה אצלו כהרף עין. ועל כן אין שיך אצלו הסתכלות וראיה בזה העולם כלל) ואני זקן מאד, ועדין אני יניק לגמרי (הינו יונג), ולא התחלתי עדין לחיות כלל. ואף על פי כן אני זקן מאד. ולא אני בעצמי אומר זאת, רק שיש לי הסכמה על זה מהנשר הגדול. ואספר לכם מעשה: (כל זה הוא דברי העור הנ"ל) –

כי פעם אחת הלכו אנשים בספינות הרבה על הים. ובא רוח סערה את הספינות, והאנשים נצלו. ובאו אל מגדל אחד. ועלו אל המגדל, ומצאו שם כל המאכלים ומשקאות ומלבושים וכל מה שצריכים. והיה שם כל טוב וכל התענוגים שבעולם. ענו ואמרו, שכל אחד יספר מעשה ישנה מה שהוא זוכר מזכרון הראשון. הינו מה שהוא זוכר מעת שהתחיל אצלו הזכרון. והיו שם זקנים ונערים. והיו מכבדים את הזקן הגדול שביניהם שיספר בתחלה. ענה ואמר: מה אספר לכם, "אני זוכר גם כשחתכו את התפוח מן הענף". ולא ידע שום אחד מה הוא אומר. אך היו שם חכמים, ואמרו. בודאי זאת היא מעשה ישנה מאד, וכבדו את השני שיספר: ענה השני שלא היה זקן כמו הראשון: זאת היא מעשה ישנה?! (בלשון תמה) זאת המעשה אני זוכר גם כן, אבל אני זוכר גם כן "כשהיה הנר דולק". ענו ואמרו שם: זאת היא מעשה ישנה ביותר מהראשונה. והיה פלא אצלם שזה השני, שהוא יניק מהראשון, וזוכר מעשה ישנה יותר מהראשון. וכבדו את השלישי שיספר: ענה ואמר השלישי, שהיה יניק יותר: אני זוכר גם כשהתחיל בנין הפרי, דהינו כשהתחיל להתרקם הפרי ענו ואמרו: זאת היא מעשה ישנה ביותר. ענה הרביעי, שהיה יניק עוד יותר: אני זוכר גם "כשהוליכו הגרעין לנטע הפרי". ענה החמישי, שהיה יניק עוד יותר: אני זוכר גם "החכמים, שהם היו חושבים וממציאים את הגרעין". ענה הששי וכו', שהוא זוכר גם "את הטעם של הפרי קדם שנכנס הטעם בתוך הפרי." ענה השביעי וכו', ואמר "שהוא זוכר גם את הריח של הפרי קדם שנכנס בפרי". ענה השמיני ואמר, שהוא זוכר גם "המראה של הפרי קדם שנמשכה על הפרי". ואני (הינו זה הבעטליר העור שמספר כל זה) הייתי אז תינוק לגמרי, והייתי גם כן שם. ועניתי ואמרתי להם: אני זוכר כל אלו המעשיות, ואני זוכר "לאו כלום"! (און איך גידענק גאר נישט). ענו ואמרו: זאת היא מעשה ישנה מאד, יותר מכולם! והיה חדוש גדול אצלם שהתינוק זוכר יותר מכולם:

בתוך כך בא נשר גדול ודפק על המגדל, ואמר להם: חדלו עוד מלהיות עניים! שובו אל האוצרות שלכם, והיו משתמשים באוצרות שלכם. ואמר להם שיצאו מן המגדל כדרך זקנותם, שכל מי שזקן יותר יצא תחלה. והוציא כולם מן המגדל. והוציא תחלה את התינוק הנ"ל, כי באמת הוא זקן יותר מכולם. וכן כל מי שהיה יניק יותר הוציא קדם. והזקן הגדול הוציא באחרונה. כי כל מי שהיה יניק יותר, היה זקן יותר כנ"ל. והזקן שבהם היה יניק יותר מכולם: ואמר להם: (הנשר הגדול הנ"ל) אני אפרש לכם את המעשיות שספרו כל הנ"ל. כי זה שספר שהוא זוכר גם כשחתכו את התפוח מן הענף, הינו שהוא זוכר גם כשחתכו את טבורו. (הינו שגם את המעשה הזאת שנעשה עמו תכף בעת ההולדה, בעת שחתכו את טבורו, גם את זה הוא זוכר). והשני שאמר שזוכר בשעה שהיה הנר דולק, הינו שהוא זוכר גם כשהיה בעבור, שהיה נר דולק על ראשו. וזה שאמר שזוכר גם בעת שהתחיל רקום הפרי, הינו שזוכר גם כשהתחיל להתרקם הגוף, דהינו בעת יצירת הולד. וזה שזוכר בעת שהיו מוליכים הגרעין לנטע הפרי, הינו שזוכר גם כשנמשכה הטפה בעת הזווג. וזה שזוכר את החכמים שהיו ממציאים את הגרעין, הינו שזוכר גם כשהיה הטפה עדין במח. (כי המחין ממציאים את הטפה). וזה שזוכר את הטעם הינו הנפש. והריח הינו הרוח. והמראה הינו הנשמה. והתינוק אמר שזוכר לאו כלום, כי הוא למעלה מן הכל, וזוכר אפלו מה שהוא קדם מנפש רוח נשמה, שהוא בחינת "אין": ואמר להם: חזרו אל הספינות שלכם, שהם הגופים שלכם שנשברו, שיחזרו ויבנו. עתה חזרו אליהם, וברך אותם. ולי (הינו זה הבעטליר העור שהיה תינוק אז, שהוא מספר כל זה) אמר הנשר הגדול הנ"ל: אתה בוא עמי, כי אתה כמותי. כי אתה "זקן מאד ועדין אתה יניק מאד" ועדין לא התחלת לחיות כלל. ואף על פי כן אתה זקן מאד. וגם אני כך, כי אני זקן ועדין אני יניק וכו'. נמצא, שיש לי הסכמה מאותו הנשר הגדול. (שאני חי חיים ארוכים כנ"ל) ועתה אני נותן לכם חיים ארוכים שלי, במתנה לדרשה. ונעשה שם שמחה וחדוה גדולה ועצומה מאד מאד.

שאלות הנחיה

ואתם סבורים שאני עור? אין אני עור כלל – ואני זקן מאד, ועדין אני יניק לגמרי

והוציא תחלה את התינוק הנ"ל כי באמת הוא זקן יותר מכולם

והיה פלא אצלם שזה השני שהוא יניק מהראשון וזוכר מעשה ישנה יותר מהראשון

כיצד מרגישים אתם בפגישה עם פלאים מסג זה של הסיפור?
האם גם בחיי היומיום שלכם אתם פוגשים פלאים מעין אלו? אם כן ספרו נא.
"ועתה אני נותן לכם חיים ארוכים שלי" – אמרו במילים שלכם מה נתן להם הבעטליר במתנה?

דברים של הרב דוב