שמות  – פרק יג  וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמר:    ב קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא:    ג וַיּאמֶר משֶׁה אֶל-הָעָם זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית

הרב שג"ר, זמן של חירות – דרשות לחג הפסח עמ' 105 ואילך מדוע האכילה היא גורם מרכזי כל כך חג? לפי דברינו התשובה ברורה. התורה מוצאת את מצוות השמחה, כפי

יציאת מצרים כמהפכה, מיכאל וולצר, [ספרי עליית הגג – פפירוס, תל-אביב, 1993] השעבוד והדיכוי הם רעיונות-המפתח בסיפור יציאת מצרים, אבל ניתוחם אין בו כדי למצות את משמעותה של מצרים. שום משטר ישן

זוהר חלק ב דף קפג/א תרין נהמי אכלו ישראל, חד כד נפקו ממצרים אכלו מצה לחם עוני, וחד במדברא לחם מן השמים, (חד בפסח וחד בשבועות), דכתיב (שם טז ד)

  וכל זמנא דדבור הוה בגלותא, משה אזיל קלא בלא דבור, והכי אזיל עד דקריבו לטורא דסיני ואתיהיבת אורייתא, ובההוא זמנא, אתחבר קלא בדבור, וכדין מלה מליל. הדא הוא דכתיב: