ליקוטי מוהר"ן, תורה קנ"ה "עַצְבוּת הוּא מִדָּה רָעָה מְאד וּ מַה שֶּׁהָאָדָם אֵינוֹ נוֹסֵעַ לְהַצַּדִּיק, הוּא מֵחֲמַת עַצְבוּת וּכְבֵדוּת וְכֵן מַה שֶּׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, הוּא מֵחֲמַת עַצְבוּת וְעַצְלוּת הַיְנוּ מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה כִּי בְּוַדַּאי אִם הָיָה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה וְהָיָה מַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך עוֹמֵד עָלָיו וְשׁוֹמֵעַ כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיו, וּמַאֲזִין לְקוֹל תְּפִלָּתוֹ בְּוַדַּאי לא הָיָה לוֹ שׁוּם עַצְבוּת וְעַצְלוּת וּכְבֵדוּת בִּתְפִלָּתוֹ וּבְוַדַּאי הָיָה מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי אַך עִקַּר בִּלְבּוּל הַתְּפִלָּה, הוּא בָּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה וְעַל כֵּן נוֹפֵל עָלָיו עַצְלוּת וְעַצְבוּת, וּמְבַלְבֵּל אֶת תְּפִלָּתוֹ כִּי עִקַּר הָעַצְבוּת וְהָעַצְלוּת, הוּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה כְּמוֹ לְמָשָׁל, כְּשֶׁמַּנִּיחִין חִטָּה בְּאֶרֶץ טוֹבָה אֲזַי הוּא גָּדֵל וְצוֹמֵחַ יָפֶה, וְאֵינוֹ מַזִּיק לוֹ שׁוּם רוּחַ וְלא זִיקִים וּרְעָמִים וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ כּחַ הַצּוֹמֵחַ וְכחַ הַגּוֹדֵל עַל

בס"ד "נפשי יצאה בדברו" מתוך תורה  ל"ד: כִּי לִכְאוֹרָה קָשֶׁה, לָמָּה אָנוּ צְרִיכִין לִתְפִלָּה, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת. אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁהַדִּבּוּר הוּא כְּלֵי הַשֶּׁפַע, שֶׁבָּהֶם מְקַבְּלִין הַשֶּׁפַע. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים א'): "וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם", הַיְנוּ לְפִי הַדִּבּוּר כֵּן הַשֶּׁפַע. אִם הַדִּבּוּר הַיְנוּ הַכְּלֵי הַשֶּׁפַע הוּא בִּשְׁלֵמוּת וּבִמְלוֹאָהּ, אֲזַי יְכוֹלִין לְקַבֵּל בָּהֶם רֹב שֶׁפַע. וְהַדִּבּוּרִים שֶׁל הַצַּדִּיק, בְּוַדַּאי הוּא בִּשְׁלֵמוּת וּבִמְלוֹאָהּ, לָכֵן יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע לְיִשְׂרָאֵל. וְעַל – יְדֵי – זֶה נִקְרָא בְּחִינַת מְלֹא פוּם, לְהוֹרוֹת שֶׁהַפֶּה שֶׁלּוֹ בִּמְלוֹאָהּ וּבִשְׁלֵמוּת:…. וּמְלָאפוּם, הַיְנוּ בְּחִינַת: "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט", הוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה עִם וָאו. כִּי בְּחִינַת יוֹסֵף נִמְשָׁךְ מֵחָכְמָה וּבִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית מ"א): "אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ", הַיְנוּ חָכְמָה וּבִינָה, וְעַל – יְדֵי – זֶה

ליקוטי מוהר"ן תורה ב' תניינא: וְזֶה בְּחִינַת חֲנֻכָּה. כִּי יְמֵי חֲנֻכָּה הֵם יְמֵי הוֹדָאָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא, בְּחִינַת הֲלָכוֹת, שֶׁעַל – יְדֵי – זֶה זוֹכִין לִשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר, עַל – יְדֵי הִתְגַּלּוּת הָאֱמֶת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת הַשֶּׁמֶן שֶׁל נֵר חֲנֻכָּה, בִּבְחִינַת (דְּבָרִים ל"ג): "תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ"; שֶׁעַל יְדֵי הַחֲסָדִים, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת הֲלָכוֹת, נִתְגַלֶּה אוֹר הָאֱמֶת, בְּחִינַת: "תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ". וְזֶה בְּחִינַת הַשֶּׁמֶן, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת, בְּחִינַת (תְּהִלִּים מ"ג): "שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ". וְצָרִיךְ לִתְּנוֹ סָמוּךְ לַפֶּתַח (שַׁבָּת כ"א:), בְּחִינַת: "פִּתְחֵי פִיךָ" (מִיכָה ז'), הַיְנוּ הַדִּבּוּר, כִּי הָאֱמֶת מֵאִיר בְּהַדִּבּוּר כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים קי"ט): "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר" ספר ליקוטי הלכות – הלכות חנוכה הלכה ו וְזֶה בְּחִינַת נֵר חֲנֻכָּה, כִּי חֲנֻכָּה הוּא זְמַן תְּפִלָּה וְהוֹדָאָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְקָבְעוּ