בראשית ב:  ג וַיְבָרֶךְ אֱלֹקים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ:״ שמות כ: ז ״זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ… י כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה ה׳ אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל-כֵּן בֵּרַךְ ה׳ אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.״ שמות לא: יג וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ  כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה׳ מְקַדִּשְׁכֶם.״ פרי צדיק – קדושת שבת – מאמר ב׳:  קדושת שבת קביעא וקיימא מצד השי״ת שקידשו בימי בראשית וכמ״ש (פסחים קיז:) ואף דשם לענין קביעת זמנו קאי. דאין צורך לקביעת בי״ד שאינו תלוי בימי החדש מ״מ ממילא משמע גם לענין הקדושה, שהרי מיד בימי בראשית נאמר ״ויקדש אותו״ שהשי״ת קידשו מעצמו. ומ״מ משניתנה תורה נצטוו ישראל ״זכור את יום השבת לקדשו״. שאף הם צריכים לקדשו

בראשית ב,א-ג: ״ויכולו השמים והארץ וכל צבאם: ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה: ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות״ אורח חיים הקדוש: ״ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, פירוש ויכולו על דרך אומרו נכספה וגם כלתה (תהילים פד,ג),ובאמצעות זה נשלמה ונתקיימה הבריאה (הסבר הישמח משה: על ידי השתוקקות שקיימת אצל האדם לאור הבורא מתקיים העולם). וטעם שהוציא הכתוב הענין בלשון זה ויכולו, לרמוז כי היא תשוקה גדולה עד כלות החלק אל הכל, והיא בחינה גדולה מבחינת החשק והתשוקה. (ישמח משה: כליון החלק אל הכל גורם לאדם לאבד את כל מהותו ומציאותו לגמרי. ואינה בבחינת חשק בלבד, שבו אדם נשאר עם האני שבו, אלא שהוא

בראשית ב: א ״ויכולו השמים והארץ וכל צבאם. ב ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. ג ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות״  שמות כ,ח-יא: ״זכור את יום השבת לקדשו: ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך: ויום השביעי שבת לה׳ אלקיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך: כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי על כן ברך ה׳ את יום השבת ויקדשהו״  שמות לא, טז-יז: ״ ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם: ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת