ארכיון עבור ‘Uncategorized’ קטגוריה
הכנות גשמיות לשבת
בס״ד הכנות גשמיות לשבת מה צריך לעשות במישור הגשמי כדי להתכונן לשבת? שו״ע רסב,ג: ילבש בגדיו הנאים וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה דרבי חנינא מעטף וקאי בפניא דמעלי שבתא ואמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא. ר׳ ינאי אומר בואי כלה בואי כלה. הגה וילביש עצמו בבגדי שבת מיד אחר שרחץ עצמו וזהו כבוד השבת ועל כן לא ירחץ לשבת אלא סמוך לערב שילביש עצמו מיד. מהר״ל חידושי אגדות, שבת קיג.: וכבדתו מעשות דרכיך (ישעיה נח,
הכנות לשבת
בס״ד הכנה לשבת ספר השבת: מבית מדרשו של השפת אמת יצא המשפט: ״ההכנות למצווה גדולות מן המצווה״. מעשה המצווה הוא קצר, ברגע אחד כבר יוצאים אנו ידי חובתה. לעומת זאת, בשלבי ההכנות יכול אדם להשקיע את כל געגועיו ואהבתו. בהכנה אפשר תמיד להוסיף ולגוון, ככל שתואבה הנפש להוסיף ולהעמיק. לשבת יש התחלה ויש סוף, אבל להכנות לשבת אין התחלה ואין סוף. (הרב אריה הנדלר) למה דרושה הכנה לכל דבר? מתי נתכונן לשבת? אפשר להתכונן רק ביום שישי, אולם אפשר להתכונן
שבת שמא דקב״ה
בס״ד שבת שמא דקב״ה בני יששכר שבת מאמר א׳,א איתא בזוהר יתרו פח: מהו שבת שמא דקב״ה שמא דאיהו שלים מכל סטרוי עכ״ל. (מהו שם שבת, שבת הוא שמו של הקב״ה שם שהוא שלם מכל צדדיו) נראה לי לפרש, דהנה כ״ז אתוון דאורייתא הם, ובכל אות יש בו חיות מן שם הנכבד הוי״ה ב״ה(*), ואם כן בכ״ז אותיות הם כח כ״ז הויו״ת, בגימטריא שב״ת, וזהו שיש לפרש מהו שבת שמא דקוב״ה שמא דאיהו שלים מכל סטרוי, דהיינו מכל צד הכ״ז
שבת ואמונה
בס״ד שבת ואמונה שיחות הר״ן נג: מי שיש לו אמונה חייו חיים והוא מבלה ימי חייו בטוב תמיד. כי כשהולך לו כראוי ויש לו טוב בוודאי טוב לו, ואפילו כשאינו כך (דהיינו שאין מתנהג לו כסדר, ויש לו יסורין ח״ו) גם כן טוב, כי הוא בטוח שאע״פ כן השי״ת ירחם עליו להבא וייטיב אחריתו, כי מאחר שהכל מאתו יתברך בוודאי הכל לטובה. אבל מי שאין לו אמונה ח״ו חייו אינם חיים כלל, כי תיכף כשעובר עליו איזה רעה שוב אין
שבת שלום
בס״ד שבת שלום נתיבות שלום: איתא בזוה״ק (ח״ג קעו:) תא חזי לית עלמא קאים אלא על שלום. כד ברא קוב״ה עלמא לא יכיל לאתקיימא עד דאתא ושרא עלייהו שלום, ומאי הוא שבת, שאיהו שלמא דעלאי ותתאי. עוד איתא בזוה״ק (ח״א מח.) ת״ח כד אתקדש יומא במעלי שבתא סוכת שלום שריא ואיתפריסת בעלמא. מאן סוכת שלום דא שבתא. ע״כ. לכן אומרים בשבת ׳ופרוש עלינו סוכת שלומך׳ וחותמין הפורש סוכת שלום עלינו. כי אז הזמן אשר סוכת שלום אתפריסת בעלמא. ובפע״ח כתוב שכאשר יהודי
ביטול הישות
בס״ד ביטול הישות נתיבות שלום עמ׳ עד-ה: תכלית עבודת ה׳ היא שיהודי יגיע לביטול הישות. מדת הישות היא השורש פורה ראש ולענה של כל המידות הרעות והתאוות, ואיתא מהבעש״ט בפירוש ״אנוכי עומד בין ה׳ וביניכם״ האנוכיות היא העומדת כמחיצה מבדלת בין הקב״ה ויהודי, ושורש האנוכיות היא הישות כידוע. ולכן עיקר העבודה היא עקירת הישות עד ביטולה בתכלית. וכמאמר הכתוב ״ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך״, שענינו עקירת הישות לגמרי, אפילו נוטל את נפשך, היינו שאת הכל הוא