Author Archive
פסוקי דזמרא/ רחלי וינשטוק
שבת קי"ח ע"ב: "אמר רבי יוסי: יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום. איני? והאמר מר: הקורא הלל בכל יום – הרי זה מחרף ומגדף! – כי קאמרינן – בפסוקי דזמרא"; רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף כג עמוד א טעם הדבר הוא מפני שעיקר קריאת ההלל הוא על כל צרה וצרה שלא תבא על הצבור ואנו אומרים אותו באותה שעה כמו שאמרו דוד על הצרות שעברו עליו וכשאומר אותו בכל יום נראה כמי שאומר שאין הקדוש ברוך הוא
נטילת ידיים שחרית/ רחלי וינשטוק
ספר ליקוטי הלכות – הלכות השכמת הבוקר הלכה ה וְזֶה בְּחִינַת נְטִילַת יָדַיִם שַׁחֲרִית כְּשֶׁקָּם מִשֵּׁינָתוֹ, כִּי הַמַּיִם טְהוֹרִים שֶׁל הַנְּטִילָה נִמְשָׁכִין עַל – יְדֵי בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת שֶׁנִּמְשַׁךְ עַל – יְדֵי הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת (ישעיה יא) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לים מְכַסִּים וְכוּ' וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין הַמַּיִם הָאֵלּוּ שֶׁל הַנְּטִילָה כְּשֶׁקָּם מִשֵּׁינָתוֹ. וְעַל – כֵּן צָרִיךְ לִטֹּל אֶת הַיָּדַיִם דַּיְקָא, כִּי עִקַּר הַכֹּחַ וְהַחִזּוּק צְרִיכִין לִיתֵּן לְהַיָּדַיִם כְּדֵי שֶׁהֵם יתגברו עַל הָעֵקֶב
ברכות קריאת שמע/ רחלי וינשטוק
ספר נתיבות עולם א – נתיב העבודה – פרק ז וביום מברך שתיים לפניה ואחת לאחריה, ובלילה מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, כי יש לשבח בכל יום את הש"י בשבח שלם ומלא אשר השבח השלם ומלא על ידי מספר שבע, ודבר זה מבואר במקום אחר. וזה שאמר (שם קי"ט) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך, כלומר שיש להלל השם יתברך שבע שהוא שבח שלם וכמו שמורה עליו שם שבע שהוא מלשון שביעה כי מספר הזה יש בו שביעה ושלימות,
ברכות התורה/ רחלי וינשטוק
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף פא/א הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה … ומפני מה אין מצויין ת"ח לצאת ת"ח מבניהן אמר רב יוסף שלא יאמרו תורה ירושה היא להם רב ששת בריה דרב אידי אומר כדי שלא יתגדרו על הצבור … רבינא אומר שאין מברכין בתורה תחלה ספר ליקוטי מוהר"ן – מהדורא קמא סימן יד וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נְדָרִים פא.): 'מִפְּנֵי מָה תַּלְמִידֵי – חֲכָמִים אֵין בְּנֵיהֶם תַּלְמִידֵי – חֲכָמִים? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה'
"שבעים קולות" צעקה המאפשרת לידה/ רחלי וינשטוק
בס"ד שבעין קלין- המשך מקורות ליקוטי מוהר"ן קמא, תורה כא' "וְלִפְעָמִים יֵשׁ שֶׁהַמּחִין וְהַשֶּׁפַע אֱלקִי הוּא בְּהֶעְלֵם בִּבְחִינַת עִבּוּר וְאָז יָפָה צְעָקָה לְאָדָם בֵּין בִּתְפִילָּה בֵּין בְּתוֹרָה כְּשֶׁנִּתְעַלֵּם הַמּחִין כִּי הֶעְלֵם הַיְנוּ עִבּוּר זֶה בִּבְחִינַת: "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי" כְּמוֹ: "וְכחַ אַיִן לְלֵדָה" כְּמוֹ אִשָּׁה שֶׁתַּשָּׁה כּחָהּ מֵלֵּילֵד וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא כּוֹרַעַת לֵילֵד רָאמַת עַיִ"ו קָלִין כְּמִנְיַן תֵּבוֹת שֶׁבְּמִזְמוֹר "יַעַנְךָ" וְאָז מוֹלֶדֶת וְהַשִּׁבְעִין קָלִין הֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה קוֹלוֹת שֶׁאָמַר דָּוִד עַל הַמַּיִם שֶׁכָּל אֶחָד כָּלוּל מֵעֶשֶׂר וְהַצְּעָקָה שֶׁאָדָם צוֹעֵק בִּתְפִילָּתוֹ וּבְתוֹרָתוֹ
הכנה לתפילה- לעורר מחדש את קרבת ה'/ רחלי וינשטוק
ספר בעל שם טוב על התורה – פרשת נח בשם מורי כי מבשרי אחזה אלוה (איוב י"ט) כמו בזווג הגשמי אינו מוליד כי אם המשמש באבר חי בחשק ובשמחה, כך א) בזווג הרוחני הוא הדיבור בתורה ובתפלה, כשהוא באבר חי בשמחה ותענוג אז הוא מוליד וכו', אם כן זה העוסק בתורה ובעבודת השם יתברך לשם שמים לעשות נחת רוח להשם יתברך בלי שום תשלום שכר, אז זוכה לטעום מתיקות ועריבות ותענוג בתורה ובעבודת השם יתברך, ועל ידי זה הוא